גם יהודים הרחוקים מהיהדות, מצהירים בריש גלי שהם אינם אוכלים חזיר. ולכן נשאלת השאלה מה חומרת האיסור שונה בחזיר מכל מאכל אסור אחר ולמה אנו מביטים בו בסלידה? אך קודם לכן נבין מה הם סימני הכשרות בחיות.
מקור המצווה וסימני הכשרות
נאמר בפרשת ויקרא יא, ב-ג “זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ”
ישנם שני סימנים לכשרות:
א. שיש לבהמה פרסות שסועות – פשוט מרימים את רגל הבהמה ובודקים את הפרסות.
ב. שהבהמה מעלה גרה – יותר קשב לדעת. כיון שצריך להכיר את מערכת העיכול של הבהמה בכדי לדעת האם היא מעלה את האוכל ולועסת שוב.
טעם המצווה:
הגמרא מסבירה שהבהמות בעלי הסימנים הכשרים, הם בהמות עדינים יותר. שאוכלים רק צמחים. ולכן נצרך הסימן של מעלה גירה. כיון שהעשב קשה לעיכול. אז צריך ללעוס אותו שוב. וכן כשיש להם פרסות שסועות במקום טפרים. זה מראה שאינם חיות טורפות.
לדוגמא בפרה יש בהם את שני סימני הכשרות, היא גם מעלה גרה וגם יש לה פרסות שסועות, לעומת זאת סוס אין בו את שני הסימנים.
החזיר זו חיה שכביכול נראית כשרה, משום שיש לה פרסות שסועות, אבל באמת היא אינה כשרה משום שאינה מעלה גירה.
חומרת אכילת חזיר:
ביהדות החזיר נחשב לחיה רמאית. המדרש אומר שהחזיר הוא פושט את טלפיו החיצוניות ואומר כשר אני כיון שיש לה פרסות כשרות. לכן אנו משמיצים את החזיר כי מסמל לנו צביעות. הוא מציג חזות לנו כשרה אך הוא לא.
מסופר על רבי שרגא פייבל מושקוביץ שהיה במחנות ההשמדה בגרמניה. ובסיום המלחמה, לפני שבעלות הברית הגיעו למחנה. ניגש אליו קצין נאצי, ואמר לו. בידך שתי אפשרויות. אחד, לאכול בשר חזיר. השנייה היא למות בירי אקדח. רבי שרגא הביט בו ואמר, "במשך כל המלחמה הקפדתי על כשר גם עכשיו אני אמשיך בכך" הקצין הבין שאין את מי לשכנע, וירה בר' שרגא למוות… הנה לכם דוגמה לאנשים שמסרו את נפשם בכדי לא לאכול אוכל לא כשר. (כמובן שלפי ההלכה מותר היה לו לאכול את החזיר, אבל יכול להיות שאותו זמן נחשב לשעת השמד שבה מותר למסור את הנפש על כל דבר, איננו מתיימרים לדון בזה.)
לפי הפסיקה האשכנזית, גם אם יתגלה עוף שיש לי את סימני הכשרות, לא נכשיר אותם. כיון שמסתפקים בעופות רק על מה שנמסר לנו מדור דור שהם כשרים. ולכן לא אוכלים ג'ירפה למרות שהיא כשרה, והסיבה היא שאין לה מסורת.
סימני הכשרות בדגים:
הדגים שמותרים באכילה הם בעלי סנפיר וקשקשת. הגמרא קובעת "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר". ולכן מספיק שרואים קשקשים בכדי להתיר את הדג.
העולם היהודי מלא במצוות על ידי אוכל. ולכן נושא הכשרות תופס מקום של כבוד ביהדות. בשנים האחרונות הצורך בשוחטים מנוסים ויראי שמים המלומדים בהלכה ומיומנים בפרקטיקה גובר. ולצורך כך במרכז דעת הקמנו קורס שחיטה על מנת למלא את הצורך בשוחטים בעלי ידע הלכתי שישתלבו בעבודה שהיא מקצוע תורני.
