קורה לא פעם שאנחנו מוזמנים לחברים שאינם מקפידים על כשרות, מה עושים? האם מותר לאכול בבית שהמאכלים שם אינם כשרים לפי הכשרות שהאורח מקפיד עליה? אפשר לאכול אצל מחלל שבת ששומר כשרות? רבני קורס משגיחי כשרות של "מרכז דעת" עונים על השאלות:
הקדמה: כשאנחנו מתארחים אצל חבר השומר על כשרות ברמתנו, מותר לאכול. כמו שכתוב ברמב"ם (מאכלות אסורות יא, כו): "המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן, והביא לו יין או בשר או גבינה וחתיכת דג – הרי זה מותר ואינו צריך לשאול עליו, אף על פי שאינו מכירו אלא יודע שהוא יהודי בלבד".
אירוח אצל יהודי שאינו שומר תורה ומצוות:
מכיוון שאנו מחויבים להקפיד בהלכות כשרות, אין מקום לכאורה לאכול אצל אדם שאיננו שומר כשרות. יש טוענים, שאם לא נאכל בבית שאינו מקפיד על כשרות, אזי נגרום לכך שתתגבר השנאה. אבל לא כך, כי אם נאכל בבית כזה, נראה שהמאכל וקשרי הידידות חשובים יותר מכבוד שמים. מלבד זאת, המארחים אמורים לדעת שאתם יהודים שומרי תורה ומצוות, ועל כן צריך להתחשב בכם. לכן צריך להסביר בדרכי נועם את הסיבה לכך שאיננו אוכלים.
מה בכל זאת אפשר לעשות?
אפשר לאכול ממאכלים הארוזים בחותמת כשרות, או ממאכלים שהוכנו במסעדות עם כשרות מוכרת, בתנאי שהמאכלים יוגשו בכלים חד פעמיים.
אירוח אצל יהודי מסורתי:
יהודי מסורתי רוצה להקפיד על כשרות, העניין הוא שהוא אינו מכיר את ההלכה כראוי, ולכן יש בעיה לסמוך עליו, מה נעשה? איך נדע שהאוכל כשר? אפשר לשאול אותו מספר שאלות בענייני הכשרות הבעייתיים:
- איזו כשרות יש לבשר, ולמקפידים על בשר חלק, האם הבשר חלק?
- האם הפירות והירקות נקנו מחנות ירקות שמפרישים בה תרומות ומעשרות, ואם לא, יש להפריש מהם תרומות ומעשרות.
- האם בדקו את הירקות שאין בהם חרקים?
- האם טבלו את הסכו"ם ואת כלי אכילה ממתכת ומזכוכית. אם לא, יאכלו בכלים חד פעמיים.
כאשר קיבלנו תשובות לכל השאלות, אפשר לאכול ללא חשש.
מה עושים כאשר אני מתארח בבית שהמאכלים שם כשרים, אך הם בכשרות שאני לא אוכל?
טרם התקבצנו למקום אחד, אנשים היו אוכלים אחד אצל השני, מכיוון שגם השכן נהג במנהגי הכשרות שלנו. אבל היום, ישראל קדושים הם, וכל אחד ומנהגי הכשרות שהוא נוהג בהם. מתוך כך יש הבדלים בין הכשרויות השונות. אכן, לא אחת עולה השאלה, כיצד ינהג אדם המתארח אצל חברו.
במסכת דרך ארץ רבה (ו,א) כתוב: "הנכנס לבית של חברו: מה שיגזור עליו בעל הבית יעשה – כשהוא דבר כשרות". זאת אומרת, שאדם יכול לאכול מה שבעל הבית מגיש לו כשהמאכל כשר מפני המחלוקת. בספר פתח-הדביר כתב שההיתר לשנות מפני המחלוקת שייך דווקא כאשר מנהג המארח מבוסס על פוסקים המתירים.
לכן, הלכה למעשה היא, שאם המארח בישל במיוחד כפי מנהגי האורח, בוודאי שיכול לאכול.
מה הדין כשיש הבדלים ידועים בין המנהגים?
כגון אשכנזי המתארח אצל ספרדי בפסח, ואינו אוכל קטניות או ספרדי שמקפיד על בשר חלק, במצב בכזה בוודאי שהמארח לא ייפגע, מכיוון שאלו מנהגים שכל בר דעת מכיר אותם. לעומת זאת, כאשר אשכנזי מתארח אצל ספרדי וצולים שם על המנגל כבד או לבבות באותה רשת שמשתמשים בה לבשרים אחרים לפי הספרדים מותר לצלות כבד ובשר על אותה הרשת, ואין הבדל בסדר הצלייה, כי הם סוברים כשיטת מרן "כבולעו כך פולטו" לפי מנהג האשכנזים אפשר לאכול כי הוא אמנם מטריף את הרשת אך הוא לא בולעו לכן בסדר הצלייה צריך לצלות את הכבד בסוף המנגל. למעשה למרות שחילוק המנהגים ידוע, יכול לאכול. מכיוון שבדיעבד מותר לאכול.
כשהאורח הוא מחמיר על עצמו: אז תלוי, אם המארח יודע על כך, אין חשש שהמארח ייפגע, אבל אם לא, מותר לאורח לאכול כדי לא לפגוע במארח.
אם גילנו שהמארח נוהג מנהג שאינו נכון, האם עלינו להעיר לו?
אם הוא רואה איסור הלכתי, הדין הוא שהאורח חייב להעיר, ולא להותירו בטעותו. כמו כן, אם המארח יודע שאסור, ובכל זאת נוהג לאכול, גם כן חובה על האורח להוכיח אותו.
מה הדין לגבי פת עכו"ם?
אחת מתקנותיהם של חז"ל להרחקת יהודים מגויים, שלא לאכול מפת עכו"ם. אבל בארץ ישראל זה אינו מצוי. אבל אם בכל זאת אנו חוששים לפת עכו"ם המוגשת בביתו של המארח, אפשר להקל ולאכול כשהימנעותו תגרום אי נעימות למארח. כמובן, ההיתר שייך דווקא כאשר ברור שכל חומרי הגלם כשרים.
מה הדין למי שמקפיד על כשרות מהדרין, ואוכל במקום שיש שם כשרות רגילה?
בכזה מצב זהו שיקול דעת של האורח. מלבד זאת, תלוי באיזה מוצר מדובר, שהרי בכשרויות הרגילות יש אבקת חלב נוכרי, ועוד כל מיני איסורים שיכולים לצוץ למי שנוהג להקפיד על כך.
האם מותר לאכול אצל מחלל שבת ששומר כשרות?
גם זה קורה. יש אנשים המקפידים על כשרות, אבל לדאבוננו, הם מחללים שבת. מה לעשות? עדיף שלא לאכול, מכיוון שהדין הוא שאפשר לאכול אצל אדם המעיד על כשרות המאכל. זהו מדין "עד אחד נאמן באיסורין" האם אנחנו יכולים לסמוך עליו שהמאכלים כשרים? לכן עדיף שלא לאכול. אבל אם יש חשש שייפגע, יש מקום להתיר לאכול אצלו ביום חול ולא בשבת.
