מתכוננים לשנת השמיטה

שנת השמיטה המתקרבת ובאה מורגשת במיוחד אצלינו בקורס משגיחי כשרות של מרכז דעת. תמיד לומדים את ההלכות החשובות אבל בשנת השש יש משמעות מיוחדת לדיני היתר מכירה וכו'

שנת השבע – שמיטה

שנת השבע מתקרבת אלינו בצעדים מדודים ובקרוב, בראש השנה הקרוב, נברך את ברכת "שהחיינו" ונכוין בשמחה גם על השנה המיוחדת מאד, שתגיע אלינו לטובה ולברכה. מסכת שלימה חוברה על שנת השמיטה, מסכת שביעית, והררי ספרים וחיבורים נכתבו על הלכותיה, מנהגיה וטעמיה. לא כדאי להגיע לשמיטה לא מוכנים ומומלץ להכין את עצמינו לשנה שלימה, גדושה בהלכות וזהירויות. השמיטה והלכותיה תקיף את כל כולנו במהלך השנה הקרובה, וגם בחלק מהשנה שלאחריה, וגם אם נרצה, לא נוכל להקיף את כל הידע הנצרך בפרק זמן קצר. לכן כדאי להתכונן, ללמוד, להכין וללמד אותנו ואת ילדינו. 

מה ההבדל בין יובל לשמיטה

מצוות היובל נוהגת מהתורה רק בזמן שכל עם ישראל יושבים בארץ ישראל (שנאמר בפרשתנו "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה", ודרשו חז"ל: בזמן שכל יושביה עליה), לכן כששבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה, גלו מעבר הירדן, בטלו היובלות. 

כששבו בני ישראל מגלות בבל, לא שבו כל השבטים לארץ ישראל, לכן לא נהגו דיני שנת היובל ולא מנו יובלות, אלא מנו רק את שנת השמיטה. נחלקו חכמים האם השמיטה בזמן הזה, מהזמן שהיובלות בטלו, היא מהתורה או מדרבנן.
לדעת חכמים: השמיטה היא מהתורה, ולדעת רבי: השמיטה בזמן הזה מדרבנן, מפני שהשמיטה תלויה ביובל, ומאחר שהיובל אינו נוהג בימינו, גם לא מחוייבים לשמור שמיטה מהתורה. רוב הראשונים פסקו להלכה כדעת רבי, ולכן לרוב השיטות, השמיטה נוהגת בימינו רק מדרבנן.

החזו"א איש מכריז על חשיבות שמירת השמיטה

בספר "דיני שביעית" מסופר שאחד הרבנים ישב אצל מרן החזון איש זצוק"ל וניסה לדבר על ליבו שיורה הוראות מקילות בענייני שנת השמיטה. הרב טען שהרי שמיטה בזמן הזה הוא רק מדרבנן, וממילא לא חייבים להחמיר כל כך…
השיב לו מרן החזון איש: "הלא כמעט כל האיסורים שיש לנו הם רק מדרבנן! האם מליחת בשר היא מהתורה? הרי לפי רוב הפוסקים "דם מבושל" אסור רק מדרבנן! והרי אם אדם לא ימלח בשר, יהיה הוא נחשב אצלינו כאוכל טריפות!!…  ועוד אמר לו החזון איש: "וכי יש לנו בכלל מושג מהו איסור דרבנן?!"

הרה"ק רבי ברוך ממזיבוז' זצ"ל, נכדו של מרנא הבעש"ט הקדוש זי"ע, אמר: "מפחד אני מחייל רוסי במיוחד כשחרבו שלופה בידו. אני מפחד יותר מגדוד שלם של חיילים, שחרבות שלופות בידיהם. אך כל הפחדים הללו אינם מגיעים לפחדי הגדול, שאני פוחד לעבור על ספק-ספיקא של איסור דרבנן!"…