לאחרונה שוחח איתי אברך יקר על התלבטויותיו בנוגע לבחירת כולל. האברך, שלמד כמה שנים 'חושן משפט', החליט לעבור למסגרת אחרת והוא שטח את הנתונים שאסף על מסגרות חלופיות. הקשבתי לספיקותיו וקטעתי אותו באמצע. "אתה מעלה כאן רשימת נתונים טובה ואפילו חשובה. אך היא לא קשורה בכלל ליעד שהצבת לעצמך", אמרתי.
"מה הכוונה?" תהה האברך
"רוב הנושאים שהעלית קשורים לשעות, למיקום, לנגישות ותחבורה, לצפיפות בהיכל הכולל, לאוירה, לסכום המילגה, ולשאלות צדדיות. הם שאלות חשובות, אך הם אינם קשורות למטרה המרכזית שלך, לדעת 'חושן משפט' בעיון ולהיבחן על הכל בעל פה. כעת תתמקד בשאלה המרכזית, איזה כולל יקדם אותך באופן הטוב ביותר אל היעד שלך. רק לאחר שתדע אל נכון מהי המסגרת הטובה ביותר בעבורך, מקום התורה שייגדל אותך ויצעיד אותך לכיוון המטרה שהצבת לעצמך בעשור הקרוב, תיגש לבדוק גם את הנושאים הנוספים"…
&&&&
"מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: "גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה, אמר לו: "דעלך סני, לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך- פירושה הוא, זיל גמור". (שבת לא, ב).
וכי הלל הזקן לא סבר שאותו גוי הוא ליצן וקל דעת? וכי אפשר ללמוד את כל התורה על רגל אחת?
אדרבה, אותו גוי שבא להתגייר "היה גר צדק ולא מהתל היתולים לומר בדרך שחוק שילמדו כל התורה בעוד שהוא עומד על רגל אחת", כותב הכלי יקר (ויקרא יט), "אלא ודאי ביקש ממש שיעמיד לו את כל מצוות התורה על יסוד אחד, היינו על רגל אחת, אשר עליו יעמיד לו את כל המצוות". וכך גם כותב ה"סבא מקלם" (אור הרש"ז מאמר תב), ש"היה הנכרי חכם גדול ורצה שילמד אותו את יסוד הדת העיקרי, ויתבונן תמיד ביסוד הדת העיקרי הזה וממילא יתחזקו אצלו הפרטים".
הגוי הבין שכדי להיות יהודי, להעפיל בהר שהוא עומד לכבוש לעצמו, עליו להיות ממוקד ודרוך. עליו לדעת בדיוק מהו היעד המאד מדויק שלו, והנה, מוכן ומזומן הוא לשמוע במשפט אחד, קצר וקולע, במה עליו להתמקד.
אין ספק שכולם יודעים שאנו מקיימים מצוות כדי לעשות את רצון ה' יתברך ואנו לומדים תורה כי הלימוד עצמו הוא עשיית רצון ה', כשהקשר הגבוה ביותר בין האדם לבוראו מתבטא בלימוד התורה הקדושה, שבכל מילה של תורה מקיימים מצוות עשה וכל התורה הוא שמותיו של הקב"ה. אך כשהיעוד הזה הוא מאד ערטילאי, לא מספיק חד וממוקד, הכל מתערבל, מתערבב ומכוסה באין ספור הסחות דעת לא רצויות.
כל אברך שנבחן אי פעם במבחני ההסכמה לרבנות דרך לימוד אישי או קורסים תורניים כמו קורס שחיטת עופות או קורס שחיטת בהמות או קורס משגיח כשרות מכיר את התחושה. צריך להיבחן בעוד פרק זמן קצוב על כמות גדולה במיוחד של דפי גפ"ת, סימני טוש"ע וכל מפרשיהם. הזמן קצר והמלאכה מרובה. אזי לומדים כל הזמן, מביטים בקוצר רוח בכל מי שבא לספר חדשה מסעירה, להגיד "וורט" שלא קשור לדף הגמרא שאתה לומד. אוכלים עם הגמרא, מצלמים לנסיעות באוטובוס את הסימן הבא בשולחן- ערוך וחולמים בלילה על הלימוד. והנה, הפלא ופלא, לפתע מתגלה לנו ששעה שלמה היא שישים דקות, ושיש 24 שעות כאלה במשך היממה…
