יש כלל בהלכה ובפרט בדיני כשרות של "עד אחד נאמן באיסורין", ואכן אם אדם מגיע לבית חברו שהוא שומר תורה ומצוות, הוא יכול לאכול בלב שקט. מטעם הדין הנ"ל. אז למה במסעדה של אדם דתי לא נוכל לסמוך עליו שהוא שומר כשרות? על כך במאמר.
למה באמת צריך תעודה במקום כזה?
לכאורה כל יהודי בעל עסק ששומר תורה ומצוות, היה מספיק בכדי להגיד שהאוכל כשר. והיינו סומכים עליו. ומתוך זה צריך להבין למה חייבים תעודת כשרות במסעדה של יהודי שומר תורה ומצוות. הרי עד אחד נאמן באיסורים?
הנה לכם דוגמה למצב שחז"ל ראו שמצב הכשרות נפרץ, ולכן הפקיעו את נאמנותם של אנשים שאינם מוחזקים בכשרות. בעניין הפרשת תרומות ומעשרות, שעמי ארצות אינם נאמנים גם כאשר מעידים שהפרישו תרומות ומעשרות. במידה ועם הארץ מעיד שהפירות מעושרות דינם הוא דמאי והם צריכים הפרשה נוספת בלא ברכה.
זה לא שאנחנו לא מאמינים לו, זה מסובך
בימינו אנו, נושא האוכל הוא סבוך ומסועף. שישנם הרבה חומרי גלםשונים וצריך להיות בקיאים בפרטים רבים בנבכי הכשרות. לכן אפילו שאנו מאמינים ליהודי שהאוכל כשר מדין עד אחד נאמן באיסורים, אנו חוששים שכיוון שהוא לא למד בקורס משגיחי כשרות של מרכז דעת, הוא אינו בקיא בכל ההלכות למעשה הקשורות לדיני השגחת הכשרות במסעדה.
מתוך זה נקבע חוק הונאה בכשרות: 'בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר'.
ולכן צריך משגיח כשרות שלמד קורס משגיחי כשרות במקום מוסמך, שיהיה בבית העסק גם של יהודי כשר.
ואחרי הכול גם פיתוי כלכלי יש
עוד משהו, עלות אוכל הכשר היא גבוהה בהרבה מאוכל ברמת כשרות נמוכה או מאוכל שאינו כשר. ולכן גם יהודים השומרים תורה ומצוות לעתים אינם עומדים בפיתוי הכלכלי, ומכניסים בכל מיני תחבולות בשעות לא שעות מוצרים שאינם כשרים. ולכן צריך משגיח כשרות חיצוני שנאמן לגוף כשרות חזק ולא לבעל המקום.
מתוך הצורך הרב שיש במשגיחי כשרות, אנו במרכז דעת המרכז העולמי להכשרה תורנית מלמדים בקורס משגיחי כשרות את כל ההלכות הרבות והסבוכות בנושא הכשרות. אם אתם חושבים ללמוד קורס משגיח כשרות אתם מוזמנים ליצור קשר, אנו במרכז דעת נשמח לענות לכם על כל שאלה.