מהי חניטה? מהו מקור מנהג אכילת פירות ט"ו בשבט? ומה אוכלים קודם, תמרים או ענבים?
מי לא אוהב את ט"ו בשבט? ערב בו מתכנסת כל המשפחה ויחד אוכלים פירות מיובשים. כיום חנויות הפיצוחים מלאות בעשרות סוגים של פירות יבשים. בשורות הבאות נבין מהיכן השתרש המנהג ומהו סדר אכילת פירות. "מרכז דעת" מגיש: 

מהו מקור של המושג ט"ו בשבט?

המשנה במסכת ראש השנה, פרק א', משנה א' מדברת על ראשי שנים, ויש מחלוקת לגבי ראש השנה לאילנות. בית שמאי אומרים באחד בשבט, ובית הלל אומרים בחמישה-עשר בשבט. להלכה נפסק כבית הלל. 

לשם מה מעניין אותנו לדעת מתי ראש השנה לאילנות?

מסביר רבי עובדיה מברטנורא במקום שהסיבה לכך היא עניין מעשר פירות.

הדין הוא שלא מעשרים פירות אילן שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט. 

לעניין שנה שלישית של שמיטה, שנוהג בה גם מעשר עני, שאותן פירות שחנטו מראש השנה של שנה שלישית עד שבט מתייחסים אליהם כפירות של שנה שניה שעברה, ונוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני. ומשבט ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני.

מהי חניטה?

יש אומרים שזה הזמן שגדל הפרי בשליש מגודלו, ויש אומרים שזה הזמן בו נפל הפרח והפרי החל לגדול. על כל פנים חז"ל ראוה כקובעת את הרגע שבו ניתן להתייחס לפרי האילן כפרי, וממילא להגדיר זמן זה כקובע את שנת המעשר של הפרי.

מהו המשמעות ההלכתית של ט"ו בשבט?

חז"ל לא ציינו את ט"ו בשבט כיום שמחה ואכילת פירות אלא רק כראש השנה לעניין מצוות התלויות בארץ, מעשר פירות, איסור ערלה ומצוות שמיטה.
המקור הראשון לחגיגות ט"ו בשבט נזכר אצל ר' יהודה הלוי שחי במאה ה – 10 שחיבר לזה פיוט בשם "אדר נוזלי ישע תזיל להמוני".
בתקופת הראשונים שחיו במאה ה- 11 נהגו שלא לומר "תחנון" בתפילת שחרית בט"ו בשבט. וכך כתב המהרי"ל: "שבט הוא מלך, משום שחמישה עשר בו הוא ראש השנה לאילנות… ובחמישה עשר בו אין אומרים תחינה [בשחרית]." 

איסור תענית ואפילו נחשב ליום טוב:

המהר"ם מרוטנברג פסק שלא מתענים בחמישה עשר בשבט כיון שראש השנה לאילנות נמנה כאחד מארבע ראשי השנים ועל כן בט"ו בשבט אסור להתענות.
רבי מרדכי יפה בספר הלבוש (או"ח סי' תרפה) כותב שט"ו בשבט נחשב ליום טוב. "וכיון שזו היא התחלה לדבר של מצוה עשאוהו כמו יום טוב". 

מנהג אכילת פירות ט"ו בשבט: 

אם כן, מהיכן השתרש המנהג לאכול פירות יבשים בט"ו בשבט?

מנהג קהילות אשכנז: מנהג אכילת פירות החל ביהדות אשכנז במאה ה – 12 ועם הזמן התפשט לכלל קהילות ישראל. המנהג הוזכר לראשונה לפני כארבע מאות שנים בספר שנקרא "המחזור הגדול" אותו הדפיס ר' יצחק יעבץ אשר נכתב על ידי רב קבילת האשכנזים רבי בנימין בן הרב מאיר הלוי אשכנזי (נירנברג). בספר נכתבו התפילות עם ביאורי מילות, ודינים ומנהגי האשכנזים. בין המנהגים נאמר שם (סי' נח עמ' קנו) "לפי שיום ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות מנהג לקנות בו כל אחד בביתו ביום זה מעט מכל פרי ופרי שימצא אז". 

המגן אברהם והמשנה ברורה כותבים "חמשה עשר בשבט וכו', נוהגין לאכול בו מיני פרי אילנות וביחוד מפירות ארץ ישראל להראות שהיום ראש השנה לאילנות."
מנהג קהילות הספרדים: קהילות הספרדים לא נהגו בו כלל. רבי יודא אלבז שחי בשנת תק"נ במרוקו כותב לרבי רפאל אהרן מונסונייגו על ענין ט"ו בשבט שמעולם לא נהגו בו כלל, ולא ראה מי שנהג בזה. גם בקהילות תימן לא נהגו לאכול פירות ביום זה.
מכיוון שכל הרעיון של ט"ו בשבט הוא ציון הלכתי למצוות התלויות בארץ, הקפידו לאכול פירות משבעת המינים שיובאו מארץ ישראל. כדי לשומרם כל הדרך לארצות הגולה, היו מייבשים את הפירות. כך נוצר המנהג לאכול פירות יבשים בארץ ובחו"ל. 

פירות שנשתבחה בהם טורקיה: 

למעשה היום רוב הפירות היבשים שאתם רואים בחנויות הפיצוחים מיובאים מטורקיה אשר שם אורזים אותם והם מקבלים חותמת כשרות ונשלחים לארץ.  

סדר אכילת הפירות בט"ו בשבט

"ארץ חיטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח',ח').

ה"שולחן ערוך" אורח חיים רי"א כותב כך: "כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה קודם לברכה וארץ בתרא הפסיק העניין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא הלכך תמרים קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה ג' לארץ קמא". 
פירוש: שכל הקרוב בפסוק למילות "ארץ" (כתוב פעמיים), קודם לברכה. על כן, סדר אכילת הפירות הוא: חיטה, שעורה, זית, תמר, גפן, תאנה ורימון, מכיוון שהזית והתמר נכתבו מיד לאחר המילה "ארץ" השנייה, ואילו הגפן, התאנה והרימון נכתבו בריחוק שתי מילים מהמילה "ארץ" הראשונה.

ואלו הן פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל:

חיטה – לחם, עוגות, עוגיות ואפילו בירה חיטה

שעורה – דייסת שעורה, בירה מקצת עוגות

זית שמן – זיתים 

תמר – תמרים 

גפן – צימוקים/יין/ענבים

תאנה –תאנים טריות או מיובשות

רימון – גרגירי רימון

דבש – תמרים

אל תשכחו! אם אתם אוכלים פרי חדש מברכים: "ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

עכשיו, כשאתם יודעים מהו המקור לאכילת פירות, ערכו סעודה משפחתית חגיגית. אכלו פירות משובחים והרבו בברכות ובתשבחות על הפירות בהם נשתבחה ארצנו. 

יהי רצון שכל נטיעות שניטע יהיו כמותנו!

מוגש מטעם מרכז דעת – המרכז העולמי להכשרה תורנית, רוצים לדעת עוד? בואו לקורס כשרות ותעמיקו את הידע שלכם בכל הלכות כשרות.