הגיע הרגע המאושר. החתן והכלה עומדים תחת החופה והחתן מקדש את אשתו בטבעת, ואומר: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".
מעיקר הדין ניתן לקדש אשה בכל טבעת. אך ישנם רבים הנוהגים לקחת טבעת פשוטה וחלקה כדי שלא יהיה מצב שהאישה תסבור בטעות שהטבעת שווה סכום מסוים, אך למעשה הטבעת תהיה שווה פחות ויהיה בכך 'מקח טעות'.
המנהג לקדש בטבעת של זהב מוזכר בספר אבן העוזר (סי' ח' סעי' א' ס"ק כב), הכותב שכך היה המנהג בכל תפוצות ישראל. ודקדק כן גם מדברי ה'תשובות מימוניות' (אישות סי' יט). אולם כתב שבירושלים (בשעתו) נהגו לקדש בטבעת של כסף.
כך גם כתב בבן איש חי (פרשת שופטים אות ח'), שמצוה מן המובחר היא לקדש בטבעת של כסף.
ובאוצר הפוסקים (סי' כז סעי' א' אות ח') הביאו שממהר"ם בנעט אמר שקידושי בנו עם בתו של בעל ה'שמן רוקח' התקיים בטבעת של כסף. והוסיפו שם שמן הסתם הודיעו לכלה מראש שזוהי טבעת של כסף.
ה'קידושין' מתבצעים באמצעות נתינת טבעת, וכאשר האישה מסכימה לקבל את הטבעת היא למעשה מאשרת גם את קבלת הקידושין ומוכנה להפוך לאישה בטבעת זו. לפיכך ישנם הסוברים שאם יהיו תוספות על הטבעת (יהלום, חריטות שונות, עיצובים וכדומה), יתכן שהיא תחשוב שהדבר משנה את ערך הטבעת ולפיכך הסכמתה תהיה מבוססת על הערך השגוי. לכן ישנם המקפידים שטבעת הנישואין תהיה חלקה וללא תוספות. אם כי מצד הדין, ניתן לחרוט על הטבעת חריטה כל שהיא.
בטבעת שלא משמשת לקידושין, אלא כמתנה בין האירוסין לחתונה למשל, אין חשש כזה ולכן מעיקר הדין היא יכולה לכלול גם חריטות, תוספות וכדומה. מנהג חב"ד שלא נותנים לכלה כמתנה טבעת בין האירוסין לחתונה, כדי שלא תחשוב בטעות שזוהי טבעת קידושין, אך ביתר קהילות ישראל החתן מעניק לכלה טבעת אירוסין או סתם כך רוכש לה טבעת כמתנה.
על איזה אצבע מניחים את טבעת הנישואין? כתב הכנסת הגדולה (אבה"ע סי' כז בהגהות הטור אות ד'): "והר"מ מינץ בסי' קט כתב מראה הטבעת לעדים ויזהיר לעדים שיראו נתינת הטבעת לאצבע הכלה ויקדש בימין דידיה, וגם בימין דכלה ובאצבע הסמוך לגודל שנקרא אצבע ישים הטבעת, כי דרך הנשאים לשים הטבעת באצבע….אמר המאסף: אע"פ שהמנהג עכשיו להשים הטבעת באצבע קטנה, מ"מ אנו נותנים טבעת קידושין באצבע מפני שנשאר המנהג כן מזמן שהיו נוהגים לשים הטבעת באצבע". (וראו עוד בבאר היטב שם).
כאשר האבא רכש את טבעת הנישואין לבנו החתן, עליו להקנות לו את הטבעת, כדי שהטבעת תיהיה רכושו הפרטי ויוכל הוא לקדש בה את כלתו.
אין שום קדושה בטבעת הנישואין. לאחר שהאשה התקדשה בה, היא לא חייבת לענוד אותה. לא חייבים לענוד טבעת נישואין כל החיים והאשה יכולה להסיר אותה מתי שתרצה. האשה יכולה, מבחינה הלכתית, לענוד את טבעת הנישואין גם לאחר שהתגרשה מבעלה, וביכולתה לעשות בה ככל אשר לאל רוחה. זאת הטבעת שלה…
ושיהיו לכם חיים טובים ומאושרים יחד….
בקורס מדריכות כלות של מרכז דעת תלמדו הלכות נישואין, חתונה וקידושין מעין אלה ועוד…
