ברית המילה – כיצד זה מתבצע?

מרכז דעת מביא לכם את המידע החשוב ביותר בכל נושאי ההכשרה התורנית. פה תקבלו סקירה קצרה על מה שלומדים בקורס מילה, ועל מהלך הברית היהודית.

 

מעשה המילה הוא שחותכים את הערלה, שהיא העור החופה את העטרה, ופורעים את הקרום הרך הנמצא תחת הערלה, עד שתתגלה העטרה. לאחר מכן מוצצים את הדם, וחובשים את מקום המילה. 

קודם המילה, האיבר כולו מחופה (מכוסה) בעור, בדומה לכל חלק חיצוני בגוף . במעשה המילה אנו מסירים בחיתוך את הערלה. 

הערלה היא העור החופה את העטרה. 

העטרה לגבי מילה היא הבשר המורחב שבראש האיבר. 

מבנה העורות החופים את האיבר

קודם המילה כאמור העור חופה את כל האיבר, באזור הנקב העור "מתקפל" פנימה, מבנהו משתנה, מופסקת ממנו שכבה והוא נראה כקרום דק, קרום זה חופה את העטרה (מתחת לעור הערלה והוא שכבה אמצעית בין העטרה לערלה), הקרום יורד כלפי מטה עד מתחת לעטרה ומתחבר לאיבר בהיקפו. קרום זה נקרא עור הפריעה.

שתי שכבות עור עוטות על העטרה: א. העור החיצוני –"עור הערלה", ב. העור הפנימי (הנסתר) "עור הפריעה".

• החיתוך

מסירים בחיתוך את עור הערלה.

קודם החיתוך, מושך המוהל את הערלה כלפי מעלה תוך כדי דחיקת האיבר מטה, כדי שיוכל לחתוך את הערלה מבלי לפגוע באיבר עצמו.

החיתוך נעשה לכתחילה בדריסה עם הולכה או הבאה ואז קו החיתוך הוא קו היקפי אחד וריפויו קל, אבל חיתוך בהולכה והבאה אינו נצרך ואינו רצוי, כיוון שעלול ליצור קו חיתוך מדורג.

ואף בסוד הדברים מלין דווקא בדריסה, שתהיה הערלה למדרס (שהערלה היא חלק הרע וכדלקמן).

אין מסירים את עור הפריעה, אלא מבצעים בו פריעה-קרע אורכי, מקצהו העליון לכיוון בסיס העטרה (בחלקו העליון הקרוב לבטן. אם נדמה את העיגול של היקף האיבר לצורת שעון, הרי זה "שעה 12"), ואז מפשילים את עור הפריעה בכל היקפו כלפי מטה, באופן שמגלים את כל העטרה.

ובסוד הדברים, כריתת הערלה והשלכתה נעשית משום ששם מקום אחיזת החיצונים, אבל עור הפריעה הוא עור קדוש ואין כורתין או משליכין אותו . (וראה הערה).

למעשה נוהגים ברגע חיתוך הערלה, לחתוך מעט גם מעור הפריעה, שכך נוצר "חלון" – פתח עגול בראש עור הפריעה, דבר המאפשר לבצע את הפריעה בצורה קלה יותר, שאם ישאר בשלמותו עד מקום הנקב, תקשה מלאכת הפריעה . 

כאשר המילה נעשתה כשורה, הנימול הופך מ"ערל" ל"מהול".

מילה כשרה היא כאשר העטרה גלויה. 

למרות שמעיקר הדין מספיק שהעטרה אינה מכוסה ברוב גובהה ולא ברוב היקפה, מכל מקום נוהגים להדר במצוה (בבחינת 'זה אלי ואנוהו', התנאה לפניו במצוות ), ולא משאירים שום שיירי עור ('ציצין') מעור הערלה או מעור הפריעה שעל העטרה. 

אם וכאשר לאחר שנימול כהלכה, צמח שוב העור ונתכסתה העטרה, או שהעטרה התכסתה בגלל שקיעת האיבר או מחמת שהוא בעל בשר, וכדו', הואיל ונימול פעם אחת כהוגן, מילתו כשרה, ואמנם משום מראית העין יתקנו את המילה שוב, ע"י דחיקת העור לכיוון מטה . 

חסרונות בברית המילה שעלולים להיות

ציצין, הם שיירי עור ערלה או עור פריעה , שנשארו על העטרה.

'ציצין המעכבין' הם אלה החופים רוב גובהה של עטרה, אפילו במקום אחד, או ציצין החופין רוב היקפה של עטרה, אפילו בגובה מועט, והם מעכבים את המילה מלהיות כשרה. 

'ציצין שאינם מעכבים' הם ציצין בשיעור פחות מרוב ופחות מהיקף העטרה.

• המציצה

אחר הפריעה 'מוֹצְצִין את הַמִּילָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַדָּם מֵהַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים , כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סַכָּנָה . וְכָל מוֹהֵל שֶּׁאֵינוֹ מוֹצֵץ, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ'.  

יש הנוהגים שהמוהל שם בפיו יין קודם המציצה, ויש הנוהגים לזלף יין אחר מציצת הדם. (וראה עוד בעניין זה בפרק הבא 'במה מלין').

• חבישה

אחר המציצה המוהל חובש את המקום לעצירת הדימום, החבישה מועילה גם להצמדת עור הפריעה המופשל לאיבר, למניעת זיהום ולהפחתת כאב.

בד"כ מוסיפים לתחבושת אבקה עוצרת דימום, והיא אף מסייעת שלא יחזור העור על העטרה .

(ערוך מתוך ספר הברית של המוהל המומחה הרה"ג רבי רפאל נחום. זהו קיצור נמרץ מפרק אחד בספר. פרטי הדינים ומראי המקומות תמצאו בספר)

נשמע מסובך… איך נדע אם המוהל בר סמכה?

כשלוקחים מוהל כדאי לבדוק אם יש לו תעודה ראויה ממקום מוכר. במרכז דעת כל מוהל שמסיים את קורס מוהלים בהצלחה מקבל שני תעודות שיוכל להציג  לכל דורש.